החלטה בתיק רע"צ 40189-09-10

מונחת לפני עתירת המבקשים לפסילתי מלישב בדין לפי ס' 77א(א) לחוק בתי המשפט.

המשיב מתנגד לכך.

1.       בהליך דנן ביקשו המבקשים ליתן להם רשות לערער על החלטת כב' הרשם ש' רומי מיום 1.9.2010 שניתנה בתיק הוצל"פ (חדרה) 12-09702-06-1 אשר מתנהל ביניהם לבין המשיב. הדיון נדחה מעת לעת לבקשת המבקשים ובהסכמת המשיב. מועד חדש לדיון נקבע ליום 29.3.2012. בשתי החלטות שניתנו ביום 21.3.2012 וביום 22.3.2012 סורבה בקשת המבקשים לדחות את הדיון פעם נוספת. על רקע הדברים הללו הוגשה הבקשה דנן.

2.       אין כל הלימה בין הטענות שהועלו בבקשה לבין המציאות לאשורה.

בקשה לדחיית מועד דיון נתונה לשיקול-דעת בית-המשפט. בהפעילו את שיקול-דעתו יתחשב בית-המשפט באינטרסים של בעלי-הדין מזה ובאינטרס הציבורי מזה [ראו שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד 133 (מהדורה שניה, 2008)]. האינטרס הציבורי מחייב להימנע במידת האפשר מדחיית דיונים למועד אחר מטעמים שאינם ראויים או על-יסוד נסיבות שניתן היה למונען במאמץ סביר [רע"א 3136/00 סלימאן נ' שוקייר, פ"ד נה(2) 97 (2000)]. על-פי אמת-מידה זו נשקלה והוכרעה גם בקשת המבקשים. אין לראות כיצד יש בכך ביטוי לגיבוש עמדה לגוף ההליך או ראייה לקיומן של נסיבות המצדיקות בקשה כגון דא.

3.       המבחן שאומץ בפסיקתם של בתי-המשפט כאמת-המידה לפיה תידון ותוכרע בקשת פסלות, עניינו בשאלה אם מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט [ראו ב"ש 48/75 דוד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375 (1975)]. מבחן זה עוגן כלשונו בהוראת ס' 77א(א) לחוק בתי המשפט. בחינת קיומה של אפשרות ממשית למשוא פנים אינה נעשית על-פי מראית פני הדברים בעיני בעל-דין או הציבור אלא על-פי הערכה אוביקטיבית של בית-המשפט באשר ליכולתו של השופט היושב בדין לדון בהליך, לבררו ולהכריע בו ללא משוא פנים [ע"פ 732/86 חליווה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 412 (1987)].

בענייננו אינה מתקיימת אמת-מידה זו כלל ועיקר. ההחלטה שבגינה הוגשה בקשת הפסלות נושאת אופי דיוני מובהק. כלל הוא שהחלטה כזו אינה עשויה לבסס קיומו של חשש ממשי למשוא פנים [ראו ע"א 5796/97 פניציה מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ נ' רונן, פ"ד נב(1) 90, 95 (1998)].

4.       בבקשה הוטעם שהמבקשים הגישו תלונות למשטרת ישראל ולנציבות תלונות הציבור על שופטים, כמו גם תביעה אישית, בעקבות ההחלטות בהן נקבע שהדיון לא ידחה. המבקשים, כמוהם ככל אדם, רשאים לנקוט כל אמצעי העומד להם כחוק לשם מיצוי זכויותיהם. בה בעת אין בעצם הגשת תלונה או תביעה נגד שופט, כשהיא לעצמה, כדי להביא לפסילתו שכן היא אינה יוצרת אצל שופט מקצועי חשש ממשי למשוא פנים [ע"א 2045/07 סימון נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ, בפס' 5 וההפניות שם (טרם פורסם, 30.12.2007)].

5.       משכך אינה מתקיימת בענייננו תשתית עובדתית או משפטית לבקשה והיא נדחית.

רשמתי לפני את הודעת המבקשים כי בדעתם לערער על ההחלטה דנן, היה והבקשה תידחה.  אף-על-פי-כן אין בדעתי לעכב את הדיון בהליך, זולת אם יוגש ערעור וכב' נשיא בית-המשפט העליון יורה על כך. הדבר נובע מכך שאין מדובר בבקשת פסלות אמיתית שטעמה בצידה אלא בבקשה שכל מטרתה לשנות החלטה קודמת ולכפות תוצאה של דחיית הדיון דה-פקטו.

הדיון יתקיים אפוא במועדו.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ב, 26 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: